שמי שלומי, בן 33 מאמן כושר טבעוני והיה לי גידול באשך.
היום יום שבת ה- 16.02.19 אתמול עברתי ניתוח להסרת האשך עם הגידול.
עם כל הקושי בלכתוב על משהו כל כך אישי ולשים אותו ONLINE ונגיש לכולם אני באמת מאמין שיכול לצאת טוב מהשיתוף הזה.. יכול להיות שהכתיבה הזו
1. תעורר יותר מודעות בנושא סרטן האשכים
2. תעזור להרגיע מישהו עם בעיה כמו שלי
ועוד...
הכל התחיל לפני מספר שבועות אשתי היקרה ואני מנסים להיכנס להריון כבר כמה חודשים אז החלטנו לעשות בדיקות רפואיות לוודא שהכל תקין, כשהייתי חייל בצבא גילו אצלי וריקוצלה והייתי במעקב אחת לכמה שנים אצל רופא, עשיתי אולטראסאונד ובדיקות לוודא שהכל תקין.
לפני כמה שבועות ביקשתי מרופא המשפחה שלי שיתן לי הפניה לאולטראסאונד על מנת לוודא שהכל תקין, בבדיקה הטכנאית מצאה גידול חשוד - "אולי סמינומה" וסיכמה ב "ייעוץ אורולוגי דחוף".
למרות שהיא כתבה דחוף לקח לנו כמה ימים עד שהעגענו לרופא המשפחה ומשם עוד כמה ימים לאורולוג.
האורולוג הסתכל על הבדיקה של האולטראסאונד בדק אותי פיזית וסיכם : תיאור הממצאים של האולטראסאונד קצת דרמטיים.. אני בבדיקה לא גיליתי כלום אבל אני לא יכול להתעלם ממה שמצאו לכן אני שולח אותך לבדיקת דם למציאת מרקרים סרטניים ובנוסף שולח את בדיקת האולטראסאונד להתייעצות של מומחים. - תשובה בעוד שבוע.
לאחר שבוע התקשרתי אל הד"ר - והוא בישר לי את הבשורה : "יש לך גידול באשכים - צריך להוציא אותו" תבוא אלי לפגישה היום / מחר (לא דחוף) צריך לטפל בזה.
זה אני ברגע הבשורה
מבולבל.. בהכחשה... לא מבין איך זה יכול להיות אני מתאמן אני אוכל בריא, לא כואב לי מנסה לחשוב שאולי מדובר בטעות, הלכתי להתאמן וגם להעביר שיעור ספינינג ולמחרת נפגשתי עם האורולוג אצלנו במשרד.
לפגישה עם האורולוג הגעתי עם אישתי היקרה ואמי לתמיכה הייתי צריך אותן גם לתמיכה נפגשית וגם לוודא שכל המידע עובר בפגישה האורולוג חזר על הדברים שאמר בשיחה הטלפונית : יש גידול וצריך להוציא אותו
שאלתי איך זה יכול להיות ? אמרת שלא הרגשת אותו
הוא אמר שזה בגלל שהגידול הוא פנימי ולא על האשך
שאלתי אותו אם זה וודאי והוא אמר שכן.. שמומחה שמנהל את מחלקת הרנגטן והאולטראסאונד הארצית הסתכל על התוצאות שלי וכן.. גם ראיתי את התמונה של האולטראסאונד בעצמי התמונה ברורה
החלטתתי שלמרות שאני סומך עליו אני רוצה חוות דעת נוספת אמרתי לרופא תודה ושאנחנו נהיה בקשר. יצאנו מהרופא נסערים אבל משהו בתוכי סירב להאמין משהו סירב לקבל את העובדה שיש לי גידול באשך קבעתי תור לאולטראסאונד נוסף ליום ראשון אחרי הסופ"ש ובנתיים אמא שלי ביררה לי לי לגבי רופא אחר, רופא אורולוג עם המלצות.
למחרת אמא שלי התקשרה ואמרה שיש לנו תור לרופא אורולוג מומחה - תותח בחמש בערב
אותו יום היה מתוח מאוד... אני כבר יומיים אחרי שהודיעו לי שיש לי גידול התחלתי לחשוב עם עצמי דברים כמו "למה אני ?"
למה דווקא אני ?
למה עכשיו ?
איך זה קרה ?
משהו שעשיתי / אכלתי / לקחתי ?
משהו באורח החיים שלי
מהר מאוד התאפסתי גם בזכות אישתי וגם בזכות הסביבה הקרובה (אמא אחות משפחה קרובה) והבנתי שאין תשובה מתאימה ל-למה דווקא אני / למה עכשיו..
למה !? ככה !
זה המצב.. זה המציאות.. זה מה יש ועכשיו יש לי 2 ברירות או להיות מסכן ולרחם על עצמי או לנצח את החרא הזה.
לא יכול להגיד שהיה לי קל .. אבל עדיין ניסיתי לשמור על אופטימיות.
הלכנו לרופא בשעה 17:00 הוא הסתכל על הבדיקות עשה לי בדיקה פיזית והיה סופר החלטתי
יש לך גידול חייבים להוציא את האשך
אני זוכר את הרגע הזה כאחד מהרגעים המלחיצים הרופא הוציא את הטלפון הנייד שלו ואמר "אני מתקשר לחדר ניתוח" אני בודק אם אפשר לקבל אותך כבר מחר
הרגשתי כאילו ... לא יודע כאילו הכל נסגר עלי קודם כל אמרתי לו לא! לא! - חכה ! לא מחר
משהו בי קיווה שכשהולכים לפגישה עם המומחה הוא יגיד לי משהו כמו "אוקי זה לא נראה רציני" או "לא צריך לדאוג"
תעשה עוד בדיקה.. תחזור עוד שבוע / חודש / שנה למעקב
אבל בדיוק ההפך קרה הרופא היה מאוד החלטתי
אחרי השוק הראשוני ובשכנוע קל של אישתי ואמא שלי אמרתי לרופא שבסדר.. נעשה את הניתוח מחר
הוא שלח אותי לעשות בדיקות דם לפני ניתוח ואני זוכר שהייתי ב OUT הייתי מנותק, בשוק, מפחד, מבובלבל חשבתי אם לשתף את החברים או לא והגעתי למסקנה שזה יכול רק לעזור ובאמת אחד החברים הביא לי מספר טלפון של חבר אחר שלו שלפני 3 שנים עבר את הניתוח גם.
התקשרתי אליו והוא סיפר לי את הסיפור שלו... כמה שזה הפתיע אותו ואיך הוא גילה במקרה.. ומה היה החששות והאם לשים תותב או לא, ומה קורה אחרי הניתוח.. (שולחים את האשך לביופסיה)
והאמת שבגלל שהוא בן גילי, ועבר את זה בעצמו ויש לו ילד ! והוא אמר לי שזה ניתוח עם החלמה מהירה ממש נרגעתי אז אם אתה קורא את זה ליאור - תודה רבה !!
יום שישי - 15.02.2019 יום הניתוח
הניתוח נקבע לשעה 11:30 כבר הודעתי בעבודה ולחברים וכמובן למשפחה מהניסיון שלי זה עוזר לשתף לדבר לבכות לספר על החרדות, העיקר לא לשמור בבטן אני בטוח שגם לכם יש סביבה שאוהבת ותומכת ותעזור לכם לעבור את זה.
נסענו לבית החולים וחיכינו... היה עיכוב בניתוח שלפנינו ונכנסו רק לקראת השעה 15:00 היה לי הרבה זמן בבית החולים לעכל להבין להשלים עם המציאות.. אחרי שקצת פרקתי הצלחתי להירדם לכמה דקות על המיטה בבית חולים תוך כדי שאני מחכה למרדים ולרופא ובעצם להיכנס לניתוח.
כשהגיע הרגע והרופא נכנס לדבר איתו ולסמן את המקום לא הייתי כל כך לחוץ, התרגשתי והכל אבל בהחלט לא לחוץ כמו שהגענו ב 11 בבוקר
ברגע שלקחו אותי לחדר ניתוח אצלנו התחלתי להילחץ קצת... אבל באמת שלזמן קצר כי אחרי שקיבלתי חומר הרדמה לווריד ושמו לי מסכת חמצן על הפנים נרדמתי תוך 3 נשימות.
הדבר הבא שאני זוכר - קמתי בחדר התאוששות - מסטול לגמרי מהחומרים של הניתוח. לקחו אותי למחלקה ושם היה לי כמה שעות להתעורר. קיבלתי גם זריקה להרדמה אזורית, הרדמה ספינלית ואפילו עד עכשיו כמעט 24 שעות אחרי עדיין רדום לי האוזר של הרגל / מפשעה
זה טוב כי לא כואב לי
קמתי מהניתוח ללא כאבים בכלל
זה חלק חשוב בסיפור לפחות ב 24 שעות אחרי הניתוח עצמו לא כואב.. לא הניתוח לא האזור
והבנתי שגם ההתאוששות עצמה מהירה (זה עוד לפני)
אבל צריך להסתכל על זה כעל "פרוצדורה רפואית" ולא על משהו מפחיד וגדול כמו "כריתת אשך".
יש בעיה .. יש משהו לא תקין בגוף שלנו ואנחנו נכנסים לפרוצדורה רפואית כירוגית להוציא אותו, זה הכל.
עשיתי את הלילה בבית החולים כנראה בגלל שהשעה הייתה מאוחרת והרגל שלי הייתה עדיין רדומה , לא יכולתי ללכת או לעמוד בכוחות עצמי והאמת שגם העדפתי לעשות את הלילה בבית החולים ככה שאם יהיה משהו אז האחות / הצוות הרפואי ידעו לטפל בי נכון ומהר.
היום יום שבת עדיין רדומה לי קצת הרגל אבל ההשפעה של ההרדמה מתחילה לפוג ואז גם מתחילים טיפל'ה כאבים
כרגע אני מחכה לתוצאות הביוספיה של האשך האם הוא סרטני ? אם זה סרטן האם זה סמינומה ?
ככה שרק חלק אחד מאחורינו
יכול להיות שזה יהיה החלק הראשון והאחרון ומפה רק מעקב...
ויכול להיות שאני אצטרך בדיקות לראות שהגידול לא התפשט.. יכול להיות שנצטרך כימוטרפיה... יכול להיות הרבה דברים
בכל מקרה אני שומר על אופטימיות
מנסה לחשוב טוב כדי שיהיה טוב
כמו שכתבתי בהתחלה המטרה של הכתיבה היא בין היתר להפיג את המתח והחששות אצל גברים אחרים / בני משפחה ולהגביר מודעות אז
א. אם אתם גברים מעל גיל 15-35 לכו להיבדק בדיקת אולטראסאונד היא לא פולשנית ובאמת שזה "בקטנה"
ב. אם מישהו רוצה לדבר איתי לקראת ניתוח או בכלל צרו קשר
shlomi.fitness@gmail.com
אשמח לנסות לעזור כמו שליאור עזר לי
בהיזדמנות זו אני רוצה להודות לכל מי שהיה שם בשבילי ועודד אותי ותמך בי
קודם כל לאישתי היקרה והאוהבת
לאמא שלי
למשפחה
ולחברים
רק בריאות ואנרגיות טובות
שלומי
למרות שהיא כתבה דחוף לקח לנו כמה ימים עד שהעגענו לרופא המשפחה ומשם עוד כמה ימים לאורולוג.
האורולוג הסתכל על הבדיקה של האולטראסאונד בדק אותי פיזית וסיכם : תיאור הממצאים של האולטראסאונד קצת דרמטיים.. אני בבדיקה לא גיליתי כלום אבל אני לא יכול להתעלם ממה שמצאו לכן אני שולח אותך לבדיקת דם למציאת מרקרים סרטניים ובנוסף שולח את בדיקת האולטראסאונד להתייעצות של מומחים. - תשובה בעוד שבוע.
לאחר שבוע התקשרתי אל הד"ר - והוא בישר לי את הבשורה : "יש לך גידול באשכים - צריך להוציא אותו" תבוא אלי לפגישה היום / מחר (לא דחוף) צריך לטפל בזה.
זה אני ברגע הבשורה
לפגישה עם האורולוג הגעתי עם אישתי היקרה ואמי לתמיכה הייתי צריך אותן גם לתמיכה נפגשית וגם לוודא שכל המידע עובר בפגישה האורולוג חזר על הדברים שאמר בשיחה הטלפונית : יש גידול וצריך להוציא אותו
שאלתי איך זה יכול להיות ? אמרת שלא הרגשת אותו
הוא אמר שזה בגלל שהגידול הוא פנימי ולא על האשך
שאלתי אותו אם זה וודאי והוא אמר שכן.. שמומחה שמנהל את מחלקת הרנגטן והאולטראסאונד הארצית הסתכל על התוצאות שלי וכן.. גם ראיתי את התמונה של האולטראסאונד בעצמי התמונה ברורה
החלטתתי שלמרות שאני סומך עליו אני רוצה חוות דעת נוספת אמרתי לרופא תודה ושאנחנו נהיה בקשר. יצאנו מהרופא נסערים אבל משהו בתוכי סירב להאמין משהו סירב לקבל את העובדה שיש לי גידול באשך קבעתי תור לאולטראסאונד נוסף ליום ראשון אחרי הסופ"ש ובנתיים אמא שלי ביררה לי לי לגבי רופא אחר, רופא אורולוג עם המלצות.
למחרת אמא שלי התקשרה ואמרה שיש לנו תור לרופא אורולוג מומחה - תותח בחמש בערב
אותו יום היה מתוח מאוד... אני כבר יומיים אחרי שהודיעו לי שיש לי גידול התחלתי לחשוב עם עצמי דברים כמו "למה אני ?"
למה דווקא אני ?
למה עכשיו ?
איך זה קרה ?
משהו שעשיתי / אכלתי / לקחתי ?
משהו באורח החיים שלי
מהר מאוד התאפסתי גם בזכות אישתי וגם בזכות הסביבה הקרובה (אמא אחות משפחה קרובה) והבנתי שאין תשובה מתאימה ל-למה דווקא אני / למה עכשיו..
למה !? ככה !
זה המצב.. זה המציאות.. זה מה יש ועכשיו יש לי 2 ברירות או להיות מסכן ולרחם על עצמי או לנצח את החרא הזה.
לא יכול להגיד שהיה לי קל .. אבל עדיין ניסיתי לשמור על אופטימיות.
הלכנו לרופא בשעה 17:00 הוא הסתכל על הבדיקות עשה לי בדיקה פיזית והיה סופר החלטתי
יש לך גידול חייבים להוציא את האשך
אני זוכר את הרגע הזה כאחד מהרגעים המלחיצים הרופא הוציא את הטלפון הנייד שלו ואמר "אני מתקשר לחדר ניתוח" אני בודק אם אפשר לקבל אותך כבר מחר
הרגשתי כאילו ... לא יודע כאילו הכל נסגר עלי קודם כל אמרתי לו לא! לא! - חכה ! לא מחר
משהו בי קיווה שכשהולכים לפגישה עם המומחה הוא יגיד לי משהו כמו "אוקי זה לא נראה רציני" או "לא צריך לדאוג"
תעשה עוד בדיקה.. תחזור עוד שבוע / חודש / שנה למעקב
אבל בדיוק ההפך קרה הרופא היה מאוד החלטתי
אחרי השוק הראשוני ובשכנוע קל של אישתי ואמא שלי אמרתי לרופא שבסדר.. נעשה את הניתוח מחר
הוא שלח אותי לעשות בדיקות דם לפני ניתוח ואני זוכר שהייתי ב OUT הייתי מנותק, בשוק, מפחד, מבובלבל חשבתי אם לשתף את החברים או לא והגעתי למסקנה שזה יכול רק לעזור ובאמת אחד החברים הביא לי מספר טלפון של חבר אחר שלו שלפני 3 שנים עבר את הניתוח גם.
התקשרתי אליו והוא סיפר לי את הסיפור שלו... כמה שזה הפתיע אותו ואיך הוא גילה במקרה.. ומה היה החששות והאם לשים תותב או לא, ומה קורה אחרי הניתוח.. (שולחים את האשך לביופסיה)
והאמת שבגלל שהוא בן גילי, ועבר את זה בעצמו ויש לו ילד ! והוא אמר לי שזה ניתוח עם החלמה מהירה ממש נרגעתי אז אם אתה קורא את זה ליאור - תודה רבה !!
יום שישי - 15.02.2019 יום הניתוח
הניתוח נקבע לשעה 11:30 כבר הודעתי בעבודה ולחברים וכמובן למשפחה מהניסיון שלי זה עוזר לשתף לדבר לבכות לספר על החרדות, העיקר לא לשמור בבטן אני בטוח שגם לכם יש סביבה שאוהבת ותומכת ותעזור לכם לעבור את זה.
נסענו לבית החולים וחיכינו... היה עיכוב בניתוח שלפנינו ונכנסו רק לקראת השעה 15:00 היה לי הרבה זמן בבית החולים לעכל להבין להשלים עם המציאות.. אחרי שקצת פרקתי הצלחתי להירדם לכמה דקות על המיטה בבית חולים תוך כדי שאני מחכה למרדים ולרופא ובעצם להיכנס לניתוח.
כשהגיע הרגע והרופא נכנס לדבר איתו ולסמן את המקום לא הייתי כל כך לחוץ, התרגשתי והכל אבל בהחלט לא לחוץ כמו שהגענו ב 11 בבוקר
ברגע שלקחו אותי לחדר ניתוח אצלנו התחלתי להילחץ קצת... אבל באמת שלזמן קצר כי אחרי שקיבלתי חומר הרדמה לווריד ושמו לי מסכת חמצן על הפנים נרדמתי תוך 3 נשימות.
הדבר הבא שאני זוכר - קמתי בחדר התאוששות - מסטול לגמרי מהחומרים של הניתוח. לקחו אותי למחלקה ושם היה לי כמה שעות להתעורר. קיבלתי גם זריקה להרדמה אזורית, הרדמה ספינלית ואפילו עד עכשיו כמעט 24 שעות אחרי עדיין רדום לי האוזר של הרגל / מפשעה
זה טוב כי לא כואב לי
קמתי מהניתוח ללא כאבים בכלל
זה חלק חשוב בסיפור לפחות ב 24 שעות אחרי הניתוח עצמו לא כואב.. לא הניתוח לא האזור
והבנתי שגם ההתאוששות עצמה מהירה (זה עוד לפני)
אבל צריך להסתכל על זה כעל "פרוצדורה רפואית" ולא על משהו מפחיד וגדול כמו "כריתת אשך".
יש בעיה .. יש משהו לא תקין בגוף שלנו ואנחנו נכנסים לפרוצדורה רפואית כירוגית להוציא אותו, זה הכל.
עשיתי את הלילה בבית החולים כנראה בגלל שהשעה הייתה מאוחרת והרגל שלי הייתה עדיין רדומה , לא יכולתי ללכת או לעמוד בכוחות עצמי והאמת שגם העדפתי לעשות את הלילה בבית החולים ככה שאם יהיה משהו אז האחות / הצוות הרפואי ידעו לטפל בי נכון ומהר.
היום יום שבת עדיין רדומה לי קצת הרגל אבל ההשפעה של ההרדמה מתחילה לפוג ואז גם מתחילים טיפל'ה כאבים
כרגע אני מחכה לתוצאות הביוספיה של האשך האם הוא סרטני ? אם זה סרטן האם זה סמינומה ?
ככה שרק חלק אחד מאחורינו
יכול להיות שזה יהיה החלק הראשון והאחרון ומפה רק מעקב...
ויכול להיות שאני אצטרך בדיקות לראות שהגידול לא התפשט.. יכול להיות שנצטרך כימוטרפיה... יכול להיות הרבה דברים
בכל מקרה אני שומר על אופטימיות
מנסה לחשוב טוב כדי שיהיה טוב
כמו שכתבתי בהתחלה המטרה של הכתיבה היא בין היתר להפיג את המתח והחששות אצל גברים אחרים / בני משפחה ולהגביר מודעות אז
א. אם אתם גברים מעל גיל 15-35 לכו להיבדק בדיקת אולטראסאונד היא לא פולשנית ובאמת שזה "בקטנה"
ב. אם מישהו רוצה לדבר איתי לקראת ניתוח או בכלל צרו קשר
shlomi.fitness@gmail.com
אשמח לנסות לעזור כמו שליאור עזר לי
בהיזדמנות זו אני רוצה להודות לכל מי שהיה שם בשבילי ועודד אותי ותמך בי
קודם כל לאישתי היקרה והאוהבת
לאמא שלי
למשפחה
ולחברים
רק בריאות ואנרגיות טובות
שלומי
0 Comments